באוסף המוזאון פסלי חרס וטרקוטה רבים. פסלוני הטרקוטה היו פופולריים בעת העתיקה ביוון ומושבותיה והם שונים בגודלם ובעיצובם. הם נמצאו לעיתים קרובות במקדשים דתיים, בקברים ובמקדשים ביתיים, ולכן מזוהים בדרך כלל כמנחות. היוונים הקדמונים החלו לייצר פסלוני חרס קטנים בצורת בני אדם ובעלי חיים כבר בתקופה הניאוליתית (6,000-3,000 לפנה"ס). בתקופות אלו הם היו מוצקים ושטוחים כמעט דו ממדיים. גוף  דמוי לוח בעל שתי זרועות קצרות, הצוואר דמוי הלוח משתרע ישר כלפי מעלה מהכתפיים. לראש עומק גדול יותר מהגוף ונמתח לאחור כלפי מעלה, ומסתיים בכובע שטוח (פולוס) האף בולט והעיניים מסומנות על ידי בליטות קטנות משני צידי האף (שהוא מעין צביטה בחרס), וחזותיהם של הנשים היו למעשה שתי בליטות. לעיתים כדי לתת תיאור פלסטי יותר נהגו לעטר את הפסלון שנעשה מחרס בהיר בקווים כהים. 

בתקופה היוונית והרומית (800 לפנה"ס -400 לפנה"ס וגם מעט לאחר הספירה), השתנה אופיים של הפסלונים והם נעשו הרבה יותר פלסטיים.     

הייצור בקהילות מעורבות שזה עתה הוקמו ובהן מתיישבים יוונים ואוכלוסיות ילידיות ממוצא שונה, בא לידי ביטוי בעיבוד פסלי הטרקוטה. לדוגמא, ידועות לנו טכניקות הדפוס של הטרקוטה מתבניות שיוצרו בסיציליה בסדנאות מקומיות מחומר זמין שבקרבת מקום, וששימש גם בעלי מלאכה אחרים. עם זאת, העיצוב שלהם שונה ונוצרו דפוסים חדשים. אופיים, עיצובם ועיטוריהם השונה של האלמנטים מעיד על דיאלוג בין דתות ותרבויות שהתקיים בין יוונים, סיקלים, סיקנים, אלימים ופוניקים, ותושבי האזור כולו. באופן כללי, הפסלונים נעשו תלת ממדיים יותר, פניהם מלאים ועגולים יותר ומעין חיוך קל נסוך על פניהם.