* קרמיקה
מתאילנד – באתר הארכיאולוגי
באן-צ'יאנג שבצפון תאילנד התגלו כלי קרמיקה רבים מן השנים 250-3500 לפנה"ס.
הכלים יוצרו מחרס ועוטרו בקווים חומים-אדמדמים, בצורות גיאומטריות שונות וללא
זיגוג. בנוסף נמצאו גם אביזרי פולחן רבים, דמויות של חיות, חרוזים ועוד. העיטור
המוקפד והיעדר סימני בלייה מעוררים את ההשערה שכלים אלו שימשו להגשת מנחות בפולחן.
* פיסול האבן
בתאילנד וקמבודיה – תרבות הקמר (שבטים שבאו מהצפון) פרחה
בקמבודיה מ-802 – ועד תחילת המאה - 13
לספירה, והייתה המפותחת מבין תרבויות מזרח אסיה. היא כללה את קמבודיה של היום,
שטחים בצפון תאילנד, דרום לאוס ודרום מערב וייטנאם. כבר בתקופה מוקדמת הושפעה
האוכלוסייה מהדת ההינדואית, ואלים מרכזיים שלה הוטמעו בפנתיאון האלים המקומי.
תחילה הושפע הפיסול מדגמים הודיים, אך במהרה התפתח סגנון מקומי ייחודי לממלכה.
מקדשים רבים נבנו לאלים ההינדואיסטיים, אך היו בעלי סגנון מקורי ושונה מהפיסול
בהודו באותו הזמן. ידועים מאוד הם הפסלים והתבליטים ממקדשי ההרים הגדולים:
אנגקור-ואט (הוקדש לוישנו) ואנגקור-תום, שנבנו מאבן חול מקומית. במקביל, חדר לאזור
גם הבודהיזם, ושתי הדתות המשיכו להתקיים זו לצד זו. במקדשים מאותו זמן, ידועים
ומרשימים מאוד הם פסלי הבודהות והבודהיסאטוות הגדולים העשויים אבן חול. פסלים אלו
מצטיינים בפשטות ובאצילות צורתן הפלסטית שבאה לביטוי בהבעה עמוקה של התכנסות
ושלווה פנימית. מבטם מופנה כלפי מטה, העפעף סוגר על העין, מעין חיוך קל על
שפתותיהם, הם בעלי פנים רחבים ומעוגלים למדי, שיערם אסוף כלפי מעלה, ועשוי מעין
גלים, גלים.
* פסלי הברונזה – דמות הבודהה מברונזה האופיינית לאזור היא בעלת פנים עדינות, חיוך קל
ומבט המבטא התבוננות פנימה. הפסלים מתאפיינים גם בצללית דקיקה, בלוטה גולגלתית
(אושנישה) דמוית להבה גבוהה, גבות קשתיות (לעיתים מחוברות) ואף נשרי. השימוש
בברונזה כשהחל, בעיקר אחרי המאה ה-12, היה לרוב חיקוי של הפיסול באבן. אך במהרה
הסגנון השתנה והתרחק מקווי האופי של הפיסול מתקופת הקמר. הוא כבש את מקומו כנותן
ביטוי לאמונה ההינדואיסטית, האמונה באלוהויות שונות והושפע מהפיסול ההודי בברונזה,
אך הציג קווי אופי ייחודיים משלו. על רבים מהפסלים המאוחרים יותר נמצאים שרידי צבע
זהב. ןפסלים רבים שימשו גם לפולחן הביתי בנוסף לפולחן במקדשים.