בחפירות שנערכו באזור הקיבוץ נחשפו אתרי מלאכה, קברים, מתקנים חקלאיים ויישובים כפריים שהיוו את הפריפריה והעורף החקלאי של ערים מרכזיות בעבר כגון: יוקנעם ומגידו. הודות לתנאים הפיזיים הנוחים השוררים במקום: אקלים ממוזג, שפע של מקורות מים, אדמה פורייה ומיקומו בקרבת דרכים ראשיות, לאומיות ובינלאומיות איפשרו התיישבות רציפה. הכלים והחפצים, הן למלאכות הבית והשדה והן לפולחן הם ביטוי ליחסי הגומלין בין האדם לטבע ולאדמה – מקור מחייתו. 

כלי הפולחן והצלמיות המחברים בין המרחב הסגור למרחב הפתוח, בין החומרי לרוחני, בין היומיומי למקודש, הם  המרחבים בהם נע האדם מאז ועד היום. בחפירות וסקרים שנערכו באתר עין-אל ג'רבה (תל אבו-זוריק), שבאדמות הקיבוץ, נחשפו שרידי יישוב מן התרבות המכונה "וואדי רבה", הנחשבת לתקופת המעבר בין התקופה הניאוליטית לתקופה הכלכוליתית (4800-4200 לפסה"נ). 

בשכבה הקדומה ביותר, על קרקע בתולה, בנוסף לכלי חרס נתגלו קטעי קירות, מוקדי-אש, בורות, רצפה מטויחת ושרידי גולגולות אדם מקבורה משנית. כמו כן נמצאו כלים עשויים מעצם, כלי צור, כלי אבן, נתזים ולהבונים מאובסידיאן. הממצאים באתר מלמדים על הקשרים שבין תרבות "וואדי רבה" לתרבויות ששגשגו באלף החמישי בצפון-מזרח סוריה ומסופוטמיה העליונה.

(סה"כ ארכיאולוגיה מקומית – 80-97, 1997-7102, 1997-7018  80-243, 80-109  +הפערור)