תכנית קיבוץ הזורע נערכה בשנות ה- 30 ע"י אדריכל ריכרד קאופמן, אשר תכנן גם את נהלל וישובים רבים נוספים. 'מבנה תרבות' מופיע במקומו כבר בתכנית זו כחלק מהמרכז האזרחי של הישוב, וזאת –עוד זמן רב טרם הגיית והקמת המוזיאון.

מתכנני הישובים באותה עת באו רובם ככולם ממרכז אירופה (גרמניה בעיקר), ולנגד עיניהם עמד מודל 'כיכר העיר' האירופאית. כיכר מרכזית זו שהתפתחה בתקופת ימי הביניים, היוותה בתחילתה בדרך כלל כיכר שוק על גבי צומת דרכים. היא כללה מספר דרכי גישה וקיבלה בדרך כלל צורה מלבנית. בהמשך רוצפה, ונבנו סביבה מבני מגורים וכן מבני שלטון וציבור כגון בתי 'גילדות', מבנה העיריה, לעיתים ארמון, קתדרלה וכו'.

בסמוך לה ניתן למצוא כמעט תמיד גם אלמנט ורטיקאלי – מגדל, על גבי אחד המבנים, או באופן עצמאי (מתאים יותר לבניה איטלקית).

כיכר אירופאית זו קיבלה אצל מתכנני הישובים הכפריים בארץ מטמורפוזה:
הכיכר המרוצפת הפכה ל'דשא הגדול', מבנה הציבור הוסבו ל'חדר האוכל' ו'בית התרבות' והמגדל נהפך למגדל המים או הסילו (מטעמים פונקציונאליים, מיקום המשק החקלאי וכו', מוקם המוגדל בדרך כלל במעגל השני ולא סמוך לדשא הגדול).

כן כלל היקף הדשא גם מבני מגורים שמתוכם נותר בהזורע רק מבנה בודד אחד – 'בית הסבתות' שמאחורי בית שקמה.

עם קבלת ההחלטה לבנות את מוזיאון 'בית וילפריד', נקבע מקומו בדיוק בהתאם לתכנית הישוב. על פי תפיסת תכנית הקיבוץ, תוכנן המוזאון כך שחזיתו תפנה בנוכחות חזקה אל הדשא הגדול.
לימים, קיבל המוזיאון מספר תוספות בחלקו האחורי, אך דמות חזיתו הראשונית והראשית צרובה עמוקות בזכרון וב DNA הקיבוצי.

כתב: אדריכל אליאב פרייס