עבודותיה של סימה מאיר, המתייחסות למלאכות יד מסורתיות של רקמה, אריגה ופסיפס, לוכדות את העין בקסמן. בציור בטוש על גבי לוחות פורמייקה תעשייתית ובשקדנות רבה, מייצרת מאיר תעתוע אופטי שרק במבט מקרוב ניתן להבחין בו.

עולם דימויים זה מפנה את הצופה לעולם הנשי ולמסורת רבת שנים של דיכוי והשתקה, ובוחן סוגיות הנוגעות באותנטי מול המזויף, במסורת מול חידוש ועבודה ידנית מול תיעוש.
עבודותיה של מאיר לאורך השנים, משלבות שיח חברתי פוליטי וחקר מבנים צורניים. שני קטבים אלה, הנראים לכאורה מנותקים זה מזה, מתמזגים בעבודתה ליחידה בעלת משמעות שבה הצורה והרעיון משרתים זה את זה.

[metaslider id=202]