אימרות

אימרות
קידוש המסורת
ידידה נעוס – ארמה, טכסטי. ארז בן-יוסף , ציור שמן


אימרות התערוכה מזמנת ומפגישה שני האמנים שלא נדברו ולא נודעו זה לזו לפני כן, שניהם שואבים את השראתם מהתרבות שהביאו הוריהם מארץ מוצאם – תימן. שניהם משתמשים במוטיבים מהפולקלור התימני ובעיקר בסמלים של יצירת התכשיטים ואומנויות ההטלאה והרקמה.
עם העלייה הגדולה של יהודי תימן התוודעה החברה הישראלית למסורת המופלאה של היצירה החומרית התימנית, ההתפעלות מהשפע והייחוד הביאה לניכוס מסורת זו כחלק מתרבות ישאלית אותנטית. הוקמו סדנאות למלאכות הטקסטיל והתכשיטים, למטרות מסחריות, ומוטיבים ועיצובים תימניים שולבו בחפצי חן שנמכרו בעיקר לתיירים. החברה הישראלית אימצה את התרבות הזאת מתוך עמדה של פטרונות ולא מתוך תחושה שתרבות זו היא חלק מהווייתה.

העבודות המוצגות כאן נובעות מקודת מוצא שונה לחלוטין. כיוצרים שגדלו בתוך הקונפליקט התרבותי, אשר נקרעו בין מסורות משפחתיות לדרישות חברתיות ואשר הביטו אל המסורת של עצמם בעיניים זרות - מציפה יצירתם שאלות של זהות וקשר, מעוררת דילמות בדבר השייכות, השורשים, מקורות התרבות, ייחודם ומורשתם. סממני המנהגים והתרבות החומרית מוצגים כאן לאחר שעברו עיבוד אישי ואינטימי שנבע מתחושות של העצמה וצמיחה ונולד מתוך ההתמודדות עם הקונפליקט. הם מביאים את הערגה הסמויה המהולה בשאלות ובספקות כלפי אותה תרבות לה הפנו עורף.
התבוללות ? הטמעות? כפירה?. מומרות? או שמא הסתגלות? השאלות הללו הן שאלות אוניברסאליות. הנוסטלגיה, החזרה לשורשים, הגעגועים לעולם שהיה, נפוצים באמנות התיאורית ומקבלים ביטוי רב בספרות וביצירה הפלסטית בימינו אלו בהם תרבות הצריכה משתלטת והאמריקניזציה שוטפת את העולם.
התערוכה היא מחווה של הוקרה לתרבות שהיא בסכנה של הכחדה, הכחשה והשכחה. לא לעצור קידמה, היא מבקשת, אלא להחזיר עטרה ליושנה.
כל אחד מהאמנים משתמש בדרכו שלו בצבעוניות העזה ובעיטורים המסורתיים. ידידה משלבת בעבודותיה העשויות בטכניקה של תפירה ואפליקציה - אותיות, מלים ופסוקים מטקסטים המושמעים בטכסים המסורתיים. "חשוב לי לעשות את השטיחים. הפחד שזה יעלם יחד איתם. געגועים לכל מה שמזכיר לי את הורי ואת ילדותי. בזמן עיצוב השטיחים אני מהרהרת בהורי וחבריהם, מנהלת אתם דו שיח דמיוני, מעמידה את עצמי במקומם. מתפייסת אתם ולבסוף מצדיעה להם".
ארז מצרף בציורי השמן שלו "טלאים" של אריג ופיסות נופים סוריאליסטיים. אפשר לראות ביצירותיו את גלגוליהם של תווי הרקמות המסורתיות שכל אחת מהן היוותה סגולה לבריאות ושפע או הגנה מפני שדים ומזיקים וכן את מוטיב התינוק הקשור המופיע כמעט בכל אחת מהתמונות. מוטיב מטפורי זה מעביר את עמדתו ותחושתו בתוך העולם, כעין ריחוף בתוך שלל התרבויות, מנותק וכבול בו זמנית.
תערוכה הנובעת מהדחף, מלהט היצירה, מהרצון שמור, לזכור, להשתייך.

גבריאל מענית.