אוצרת: שיר מלר-ימגוצ׳י

המיניאטורות ההודיות הן דוגמה מרתקת למיזוג פורה בין תרבויות שונות וסגנונות אמנותיים מגוונים. מקורה של אמנות זו בפרס, שם שימשה לאיור כתבי יד רבי ערך. להודו הגיעה במחצית המאה ה-16 עם פלישת השליטים המוגולים – מוסלמים ממוצא מונגולי שבחצרותיהם פעלו ציירים ששקדו על מלאכת ההעתקה והאיור. מיומנות הרישום נלמדה מתוך העתקה, ובהמשך מן הזיכרון ומהתבוננות. במרבית המיניאטורות ניכרת חזרה על תבניות שגורות, כגון ציור הדיוקן בצדודית בעוד הגוף מוסב בזווית של שלושה-רבעים.

המיניאטורות, המוצגות כאן בפעם הראשונה, שייכות לאוסף המוזיאון. ממדיהן הצנועים מזמנים מפגש אינטימי עם אפיזודות, שיש בהן עושר צבעוני ורישום עדין ועתיר פרטים. המסגרות המעוטרות מהוות מעין חלונות, המזמינים את הצופה להביט דרכם על דמויות נאהבים מן המיתולוגיה ההודית, על אצילים ועל נסיכים, השוכנים בנינוחות בעולמם המצויר הזעיר. חמישה אמנים עכשוויים הוזמנו "לגעת" מחדש בעולמות רחוקים אלו ולפרשם בדרכם הם. ההקשר המחודש מציע רובד נוסף להתבוננות.

בציור הקיר שלה משחררת אילת כרמי את החושניות הנשית מן התבנית הזעירה, הכובלת אותה. מופעיה המרובים של דמות אחת משרטטים את תנועתה כבתוך חלום ופורשים בינה לבין עצמה שובל קסום של גן עדן אבוד. ציור הקיר של אבשלום סולימן נראה כרישום הכנה בשלבים שונים. הוא צד דימויים מתוך הפנתאון ההודי ומעתיק אותם, תוך שהוא משנה את ממדיהם, וכך מייצר חיבורים בלתי צפויים ביניהם. נקודת המוצא לעבודתו היא פרקטיקת החיקוי וההעתקה, העומדת בבסיס ציור המיניאטורות, אך הוא מייבא אותה לעולמו ובורא מיתולוגיה אישית בדיונית.

בעבודותיו של שי אזולאי ניכר הניגוד בין היד החופשית, הדמיון וההומור לבין איכותן המוקפדת של המיניאטורות. הקשר החזותי בין שני העולמות נוצר מתוך האופן שבו מצוירות הדמויות בהשטחה מן הצדודית ובצבעוניות ססגונית, ויחדיו הם רוקמים סיפור חדש. צ'נצ'ל בנגה, אמן הודי המתגורר בישראל, מגיב בקריצה לרשמיות החגיגית ולחשיבות העצמית, המאפיינות את הצגת דמויות השליטים במיניאטורות. סדרת ציורי הקופים השובבים, הלהוטים להתבונן בבבואתם המוחזרת מן המראה, מציעה מטאפורה לדור ה"סלפי". לילך ששון מעתיקה ממקומן דמויות מן המיניאטורות. היא מצפה אותן בעלי זהב ו"שותלת" אותן בסצנות נבחרות מבין דפיו הישנים של ספר תצלומים מהודו. מהלך זה מאפשר התבוננות חוזרת ביחסי הגומלין שבין הדימויים בהקשרם החדש ומעמת בין על-זמניוּת לארעיות.