נעמי צור "הרצל 2007"

צילום דיגיטלי

צילומיה של נעמי צור, נלקחו מבעד לחלון מכוניתה, תוך כדי נסיעה חולפת, חוזרת ונשנית, ברחוב הרצ בחיפה. נעמי ילידת העיר זוכרת את הזמנים בהם הרחוב, הנקרא על שמו של חוזה המדינה, היה רחוב מרכזי וסימל יוקרה והדר. השתנו הזמנים ויחד עמם השתנה הנוף האנושי והשתנו פני הרחוב: היום שוקק הרחוב בני אדם, רובם עולים חדשים, עומסים שקיות כבדות, מלאות בגורל חייהם....

הצילום של נעמי צור אינו שואף לאמירה פוליטית אקטואלית, אינו בא למתוח ביקורת ואינו שואף לעורר מחלוקות. הוא אף אינו מבקש לתעד, הוא מבקש מאיתנו להתבונן, להבין ולהרגיש את מה שמעבר לנגלה, לחשו?ף ולנראה.

[metaslider id=260]



הצילום האמנותי מבטא את רוחו של האמן, את יכולתו לעצור ולהקפיא את הרגע, למסגר אותו ולהנציח אותו. להציג אותו ולהפוך אותו למטאפורה שתגיד לנו משהו על החיים, על חיינו ועל עצמנו.
צילומיה של נעמי צור, נלקחו מבעד לחלון מכוניתה, תוך כדי נסיעה חולפת, חוזרת ונשנית, ברחוב הרצל בחיפה. נעמי ילידת העיר זוכרת את הזמנים בהם הרחוב, הנקרא על שמו של חוזה המדינה, היה רחוב מרכזי וסימל יוקרה והדר. השתנו הזמנים ויחד עמם השתנה הנוף האנושי והשתנו פני הרחוב: היום שוקק הרחוב בני אדם, רובם עולים חדשים, עומסים שקיות כבדות, מלאות בגורל חייהם. נשים, כמו על בימת התיאטרון, צועדות ומפזזות בשלל מחלצותיהן הצבעוניות.
"בדרמה הזו" היא אומרת "אני מוצאת את הפיוט, בבנאליה הזו אני מוצאת נשגבות. כל אדם הוא סוד. איני מנסה לפענחו, רק ללכדו, לשמרו, להצביע עליו ולהציעו. בשיתוף פעולה עם המקריות, המשתפת פעולה עימי, אני מחפשת לאצור וליצור סצנה שיהיה בה ממגוון הרגש האנושי".
הצילומים חושפים את הפער שבין דמות האדם לרקע. האדם שעלה/היגר/נעקר מרקמת חיים, מתרבות אחת עשירה ומפוארת אל תרבות אחרת, אל מציאות זרה, אל צבעוניות שונה, אך עדיין מפעמת בו אותה תרבות בה גדל וצמח, אותה הוא מסרב להשיל מעורו.
הצילומים נעשו במצלמה דיגיטאלית אך אין בהם שום התערבות אלקטרונית או אופטית מניפולטיבית והצבעוניות טבעית ואותנטית.
נעמי צור נוגעת ברגישות בעולמות סבוכים ומציגה סיטואציות אנושיות מורכבות. מצלמתה אוהבת אותם על הפתטיות והגרוטסקה, העליבות, הגאווה, האבסורד, הבדידות וההומור, היא יודעת למצוא את הצירוף הנכון, את הזוית שיוצרת את הדרמה. היא מביאה את הסצנות הקטנות, השמחות
והכואבות, את פניו של החזון וחזותו - בשנת2007

גבריאל מענית