בתערוכה אסיף מקבצת ג'ודי אורסתיו שלוש סדרות המבטאות את יופיו של החד פעמי, האקראי והחולף, שהוא לכאורה שולי אך ראוי להבחין בו.
הסדרה קימונו (2006), נוצרה כתוצאה מחיתוך אקראי של לוח נחושת ששימש אותה להדפס. הצורה הגיאומטרית הפשוטה הזכירה לה קימונו, ולמרות שהבסיס לסדרה היה תצריב, כל עבודה בסדרה היא חד פעמית ומפתיעה.

הקימונו שמתאפיין בתבנית בסיסית אחידה, לובש ופושט מראה אחר בכל עבודה. חלקן מדגישות את האיפוק והפשטות המאפיינים את האסתטיקה היפנית ובאחרות בולטת אקספרסיביות קליגרפית ותנועה פנימית המבקשת לפרוץ את המסגרת.
מקבץ עבודות נוסף נוצר לשורות נבחרות מתוך מחזור שיריו של ט.ס. אליוט ארבעה שמתאפיינות בפשטות ושקט. היא מניחה על ניר לבן חומרי טבע בתהליכי קמילה לצד קטעי תצריבים או ניר מקופל, זיכרון תהליכים שהתרחשו כבר. הנייר נפרש כבמה ומפגיש בין יצירה והתכלות.
בסדרה הנוכחית אסיף(2013) ממשיכה אורסתיו לנוע במרחבי השקט שמציע הניר הלבן. היא יוצרת בו צורות ומרקמים תחת המכבש, בקיפול או בקריעה. זוהי התרחשות חד פעמית. מה שמופיע על פני השטח הוא הד, עדות לרגע החמקמק שבו הצורות מתגבשות בעודן נעלמות. סדרה זו, בדומה לשירי ההייקו היפניים מפנה את המבט אל הנסתר דרך הגלוי כצליל עדין שמהדהד במרחב.

[metaslider id=327]