"כמו פריחתם ונשירתם של פרחי הדובדבן, אני מנסה לתפוס משהו שכבר נעלם."

אורי גרשט

שלוש הסדרות, המוצגות כאן לראשונה יחד, מבטאות את משיכתו של אורי גרשט זה כתריסר שנים לדיאלקטיקה רוויית הניגודים שבין יופי לכיליון בתרבות יפן. התפרקות הדימוי המצולם ביצירותיו מדגישה את טבעה השברירי של המציאות. תצלומי הנוף של גרשט ניחנים בעדינות וביופי ציוריים, אך בד בבד מבקשים לגעת בגבולות הכאב. לעתים קרובות הוא עוסק באירועים היסטוריים טראומטיים, שהנוף היה להם עֵד, והם נעלמו מעל פני האדמה, כמו מעולם לא התרחשו. גם עבודות הווידאו ותצלומי אגרטלי הפרחים התמימים-למראה, שיצר בעקבות ציורי טבע דומם מהמאה ה-17, מתאפיינים בשקט טעון, בציפייה ממושכת, עד שפיצוץ בלתי צפוי קורע באחת את הדממה ומעיף רסיסים לכל עבר.

באביב 2010 ערך גרשט מסע בעקבות פריחת עצי הדובדבן, שניטעו בהירושימה לאחר ההפצצה האטומית ובאתרי הנצחה שונים בטוקיו לזכר טייסי הקרב המתאבדים (קמיקזה), שהדובדבן היה סמל לחייהם הקצרים. במסגרת הסדרה מרדף אחר המזל הטוב צילם בהירושימה עלי כותרת של פרחי דובדבן, כשהם נושרים על הנהר החשוך ומכסים במרבד לבן גם את האדמה הנגועה, כמו מנסים להשכיח את אחת הטראומות הגדולות ביותר שידעה האנושות.

המונח הבודהיסטי "מוֹנוֹ נוֹ אַוַוארֵה" משמעו תוגת הקיום, עצב שיש בו השלמה עם ארעיותם של החיים, עם תהליכי פריחה וקמילה. תחושה זו מהדהדת גם בסדרה נוספת, העולם הצף, שצילם גרשט ביפן ב-2015, ובה התמקד בגני הזן, שנועדו להתבוננות מדיטטיבית שקטה. תצלומי השתקפויות, הממוססות את הגבול שבין מים לשמים ובין הקיום המוחשי לעולם הווירטואלי, משהים את המבט בהרהור מתמשך על טבעה של המציאות הנראית לעין.

אמנויות עיצוב הגנים ושזירת הפרחים (איקבנה) ביפן מגלמות הערצה מיתית לטבע לצד רצון כמוס להשקיט את האיום המתמיד הטמון בו באמצעות עולם מוקטן, המייצג הרמוניה בין האדם, האדמה והשמים. עבודות הווידיאו החדשות שנוצרו במיוחד לתערוכה זו הן פרי שיתוף פעולה עם אמנית איקבנה יפנית, ריי דיי (Day Rie), ונדמה כי גם הן – בדומה לצילום – מקפיאות רגע חד-פעמי. פרחי האירוס היפני, הגדלים במים, פורחים במשך ימים ספורים בלבד, והאתגר היה לצלם אותם בשיא פריחתם. שזירתם (בסגנון אִיקֵנוֹבּוֹ), יצרה מבנה מרשים, המזדקר אל עבר השמים ומייצג את היקום ואת יופיו. מצלמתו של גרשט נעה חליפות בין הפרחים לבין בבואתם. מתוך הרקע השחור מזדהרות טיפות גשם, ההולך ומתגבר בהילוך אִטי, ומערבלות את השתקפותם. היעלמות הפרחים והופעתם לסירוגין יוצרת מראה מהפנט, המפוגג את ממשות קיומם. גרשט משהה את רגע הפריחה, כמו מפקיע אותו אל מחוץ לתנועת הזמן. בד בבד, טפטוף הגשם מזכיר לפרחים שנקטפו את מקור חיוניותם.

שיר מלר-ימגוצ'י, אוצרת התערוכה

אורי גרשט (נ' 1967, ישראל; חי ויוצר בלונדון) הוא אמן צילום ווידיאו. עבודותיו מוצגות בגלריות ובמוזיאונים מובילים ברחבי העולם.

נעילה: 25/2/23