אורי גרשט, חנה סהר פניה פינס, דרור אוסלנד


חנה סהר

התערוכה "נופים נעלמים" פורשת מבחר ציורים ותצלומים של נוף שאינו מזוהה עם מקום. היא מבקשת להציג סוג אחר של מבט, המודע לגבולות יכולתו לתפוש את המציאות. האמנים חולקים עיסוק משותף במרחב הריק שבין הנוף הנגלה לזה הנעלם, בין קיום להיעדר, בין זיכרון לשכחה.
תצלומיהם של חנה סהר ואורי גרשט מותחים את הרגע המצולם אל מעבר לגבולותיו.סהר מתבוננת בחשכה באמצעות חשיפה ממושכת ואטית, ואילו גרשט פוגש את עברה של משפחתו במהלך נסיעה מהירה ברכבת על אדמת פולין.
חנה סהר שניהם חותרים תחת גבולות המדיום. מה ניתן לראות בחושך? תוך כדי נסיעה מהירה? מה לא ניתן לראות? האם אפשר לצלם את שנמוג והתפוגג?

ציוריהם של דרור אוסלנדר ופניה פינס בוראים מציאות מדומיינת באמצעות המבט. כמגלי יבשות הם יוצאים לשיט במרחב הפתוח. פינס יוצרת נופים פנימיים; נגיעות רכות של דיו, שביניהן מרחבים עצומים של שקט. היא מציירת את מחוזות דמיונה שיש בהם געגוע לנופי ילדותה מסין.

אוסלנדר מגלה נופים נסתרים בלוח דיקט ריק לכאורה. הנוף חומק מאחיזה, כמו ישוב וייעלם בעוד רגע קט. האם הנופים אכן מצויים שם או שמא אינם אלא חזיונות? הנראה והמתבונן חד הם. הנופים מהדהדים אל תוך הנפש פנימה, ומתוכה הם שבים לציור ונגלים בו.

ביטוי לתפישה זו ניתן למצוא בתיאור הנוף באמנות הסינית מראשיתה. ציור הנוף הסיני אינו מתיימר לצייר את הנוף כפי שהוא נגלה לעין. אדרבא, הציור בא לייצג את הכוחות הכבירים שבטבע. הוא מתבונן בנוף מנקודת מבט משתנה, המרחפת מעליו. הרים מופיעים מתוך הערפל ונעלמים בחלל אינסופי. כל מישורי התמונה נראים בעת ובעונה אחת. החופש מייצוג ממשי וההפשטה בציור הנוף הסיני, כבר בשלב מוקדם מאוד, מתבססים על התפישה כי הציור תכליתו מתן ביטוי לרוח באמצעות הצורה. הדמיון למציאות הוא רק אמצעי לביטוי מהותו האמיתית של הטבע. משיחות המכחול בדיו הן, בעת ובעונה אחת, קו וכתם, וכך הן מתוות ומעצבות צורה המתמוססת אל האין, אל החלל הפתוח, אל המקום שבו היא הופכת להיות חסרת צורה. זהו מקום לידתן של כל הצורות באשר הן.

הבחירה בעבודות של אמנים ישראליים, המתכתבות עם תפישה זו, מעלה שאלות רחבות יותר ביחס לנוף כייצוג של המציאות החמקמקה שאותה אנו מבקשים לקבע. בספרו נוף קדוש חותר וו. ג'י. טי. מיטשל תחת ההתייחסות התמימה לנוף. "מבין כל המדיומים והז'אנרים המייצרים דימויים חזותיים, הנוף הוא המדגים באופן הברור ביותר את העיוורון ואת האי-נראות המונחים בבסיס תהליך הראייה... אז במה אנחנו מביטים כשאנחנו מביטים בנוף?על הכול ועל לא כלום...".4

האם נוכל להישיר מבט אל אותו לא כלום ולמצוא בו את הכול?

שיר מלר-ימגוצ'י

גרשט


פינס


אוסלנד