מסע מדיטטיבי מאמנות מזרח אסיה לאמנות בת זמננו כאן ועכשיו,
אוצרת התערוכה: שיר מלר- ימגוצ'י
התערוכה מציגה את מהותה של המדיטציה בבודהיזם דרך התבוננות ביצירות אמנות וכוללת שני חלקים: ה"בודהה" - חלל מעגלי אשר במרכזו אבן עם מים ופרח לוטוס שיאפשר למבקרים התבוננות שקטה והתנסות במדיטציה, שבו יוצגו פסלים של בודהה ובודהיסטווה מאוסף המוזיאון מהודו, סין, קמבודיה, תאילנד ונפאל. תערוכה זו הינה מסע מדיטטיבי דרך האמנות, מבודהא לפני 2500 שנה בהודו, עד לאמנות בת זמנינו. ההתבוננות ביצירות האמנות, שמזמנת התערוכה, מבקשת לפתוח מרחב שמעבר לשדה הראייה. בתוך כל אחד מאינו קיימת היכולת להתבונן במציאות חיינו ולהתעורר מהשכחה. הבחירה שלנו כיצד לחיות את חיינו מתרחשת בכל רגע מחדש: חיים מתוך התכוונות ותשומת לב, או על פי מרותם של ההרגלים והדחפים המניעים אותנו. המדיטציה היא בחירה לעצור את מרוץ החיים, להתבונן בעצמנו ולהבחין בטבעם החולף של הדברים. התבוננות זו משחררת אותנו מן המעגל האוטומטי של גירוי ותגובה.סידהרתא גאוטמה היה נסיך הודי שעזב את מעמדו ומשפחתו כדי להבין לעומק את מקורו של הסבל בעולמינו והדרך לשחרור ממנו. הוא זכה לכינוי בודהא רק לאחר שניעור לאמת וזכה להארה. מי שאינו מצוי בתורתו של בודהא יכול להניח שהסגידה לפסלים מהווה חלק מהותי מהדרך הבודהיסטית. כיצד מתיישב דבר זה עם המשפט הבא הלקוח מסוטרת הלב[1] "צורה היא ריק , ריק הוא צורה"- צלם הבודהא הופיע רק במאה הראשונה, כמה מאות שנים לאחר מותו. האתגר שעמד בפני האמנים היה להתוות דמות שעצמתה חורגת מגבולות העולם הגשמי ומטרתה להוביל אל מה שהוא מעבר לצורה.הניסוח הראשוני של דמות הבודהא, שהחל באמנות ההודית, הפך לאב טיפוס שלא השתנה באופן קיצוני. עם התפשטות הבודהיזם באסיה מ-200 לפנה"ס ועד 1500 לספירה, הוסיפו כל אומה וכל תקופה מושגים, דמויות ודרכי עיצוב אמנותי, שמיזגו בתוכן מסורות מקומיות. למרות פיצולו של הבודהיזם לשני זרמים עיקריים: תראוודה [חכמת הזקנים] בציילון, תאילנד, בורמה, קמבודיה ולאוס, ומהייאנה [המוביל הגדול] בסין טיבט קוריאה ויפן, נשמרת תחושת האחדות בפיסול הבודהיסטי המגשרת על ההבדלים שהיו ועודם קיימים בין תרבויות אלה.

[1] סוטרות הם כתבים עתיקים המבוססים על דרשותיו של הבודהא לנזירים המתלמדים