"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם; וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן" (בראשית פס' ו', ז')

ענת בגר גרה בתוך כחול. היא נולדה במושב דור, חמש דקות ברגל אל הים, כל יום כמעט. ביתה צבוע כחול-סגלגל שנמוג אל הרקיע. בזיכרונה שמורים חלונות בתי השכנים הערבים צבועים תכלת "נגד עין הרע", ובכלי החומר שלה מוטבעת זכוכית כחלחלה כקמיע. יצירותיה של ענת בציור ובחומר הן תהליך ריפוי אישי ושבטי, שנועד לאחד ניגודים ולחבר בין השברים בעולמנו.

בעבודותיה פוגש הצבע בצורה, מתרועע עמה לרגע וממשיך בדרכו. פיקאסו אמר שכדי להגיע להפשטה צריך תמיד להתחיל במציאות קונקרטית.¹ ענת באה אל הבד טעונה בסיפורים אישיים, אך המסע שלה משחרר אותם מייצוג קונקרטי.



מקורות ההשראה שלה – ציורי מערות, דימויים שבטיים מאמנות מקסיקו ואפריקה, אמנות אינדיאנית, ואמנים שביקשו למצוא את הילדי והראשוני שבתוכם כמו מירו ודובופה – כל אלה מובילים אותה לצעוד בשביל שנתיבו אינו מסומן.

מירו אמר שהיה רוצה לצייר כמו שציפור שרה. ענת מניחה את הצבע ביד, בשפכטל, במכחול ובחריטה לחלופין, במעורבות חושנית טוטלית. עשיית דבר באופן כה שלם עד כדי שכחה עצמית עשויה להוביל לתגליות מופלאות.

אין ספק שתהליך זה דורש מהאמן לבטוח בדרכו ולהקשיב בדריכות לקול הפנימי שמאפשר תנועה גם במחוזות שאינם מוכרים. החופש לשחרר דפוסים ולנוע בין הפרדה לאחדות הוא כוח היצירה והבריאה. הציור של ענת בורא את החיים שבו, היצורים נולדים לתוך צורה, מתגלמים וחוזרים אל ההתהוות המתמדת. הדימויים שלה נותרים ראשוניים ומכילים בתוכם אפשרויות רבות לפענוח. הם מכילים ומוכלים זה בתוך זה, ויוצרים מקצבים של דגמים חוזרים, מתפתחים ומתפרקים. התנועה המתמדת שבה חלק מהציור מתגבש לתוך תבניות מוכרות ואילו חלקו השני משתחרר מהן, יוצרת זירת התרחשות שבה הצופה הוא שותף פעיל לתהליך ההבניה של הבלתי נתפס, לאבסורד שביצירת האמנות המנסה לשקף את האינסוף בחומר.

קליי רצה שיצירותיו תהיינה חלק מהיקום בלי כל מאמץ ²; מירו שאף "לרדת לחוף הים ולצייר במקל במבוק קווים בחול... לצייר באוויר תבניות של שירת ציפורים, את קול המים, רחש גלגלי הכרכרות, והמהום החרקים..."³



הצבע הוא המוליך בתוך שדה הפעולה של ענת, והזרימה שלו טבעית כשל נהר זורם או גשם שיורד. בתוך הכחול, על כל גווניו, מתקיימים בבטחה ניגודי צבעים עזים שחוברים זה אל זה. הצבע טומן בחובו עבור ענת חופש וכוח. אמנים כדה קונינג, לאה ניקל ואריה ארוך התוו את דרכה לגלות בו הנאה צרופה, חיוניות, פשטות וספונטניות. כוחה של ענת הוא בחירות האלתור, וביכולתה ליצור עולם המשתנה ללא הרף, שאי אפשר ללכוד ולקבע אותו.

ג'ון קולטריין, נגן הג'אז שהתפרסם כווירטואוז בנגינה בסקסופון, אמר: "אני יוצא לדרך מנקודה אחת ואלך רחוק ככל האפשר, אבל אני מקווה שלעולם לא אלך לאיבוד. אני אומר מקווה, מכיוון שבעיקר מעניין אותי למצוא את הדרכים שבכלל לא העליתי בדעתי שהן אפשריות."4
כל הציטוטים לקוחים מתוך ספרו של בן עמי שרפשטיין,"ספונטניות באמנות", הוצאת ספרית אפקים,הוצאת עם עובד ואוניברסיטת תל-אביב, 2006
¹ שם, ע"מ 62, מתוך ("Conversations with Picasso", p. 324, Brassai)

²שם, ע"מ 90, מתוך ("Plant", pp. 165-167, Paul Klee)
3 שם, ע"מ 60, מתוך ((J.Miro, "Catalan Notebook", by G. Picon (Geneva, 1977), p. 126

4 שם, ע"מ 22, מתוך (L. Porter, "John Coltrane", (Ann Arbor, 1998) p. 229)